
האורחים \ אלי אליהו
הֵם פּוֹסְעִים עַל פְּנֵי הַמַּרְבַּדִּים (עוֹד שִׁכְבָה
לְהַפְרִיד בֵּין הַחַיִּים מֵעַל הָאֲדָמָה לַמֵּתִים
תַּחְתֶּיהָ). מוֹשִׁיטִים זֶה לַזֶּה יָדַיִם כְּטוֹבְעִים.
הַכֹּל מְחֻשָּׁב וְזָהִיר, כְּאָדָם הַמְּיַשֵּׁר תְּמוּנָה
הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר. מִי שֶׁפּוֹחֵד צְחוֹקוֹ
רָם מִשֶּׁל הָאֲחֵרִים. עַל הַכְּעָסִים הַכְּמוּסִים
מְכַסִּים הַנִּימוּסִים. מְשַׁבְּחִים אֶת הַיַּיִן,
מַחְמִיאִים לַחֲפָצִים, מִצְטַעַצְעִים בַּיְּלָדִים
כְּצַיָּדִים הַמִּתְהַדְּרִים בְּפֻחְלָצִים. אִישׁ אֵינוֹ
מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לִהְיוֹת אַכְזָר. אֵין רַעַל בַּכּוֹסוֹת,
וְהַסַּכִּינִים, לֹא לַלֵּב נוֹעֲדוּ אֶלָּא לַבָּשָׂר.